לפני כשבועיים בהשקת הספר ״תחנות בזמן״ של דניאלה סול, קיבלתי אותו.
לא שיערתי שזה הרגע בו אצא למסע פנימי רוחני דרכו ואיתו, ובעצם עם מסעה של דניאלה.
ימים לאחר ההשקה חליתי, הספר ליווה אותי בשבוע ההתכנסות פנימה,
כגילוי פנימי, וריפוי נפשי.
ההזדהות עם תחנות בזמן המתואר בספר, נגעו בי ושם חשתי את השבר.
הלב התרסק ונפתח בו זמנית…בכי של מסע שלם לאורך כל הספר, בתחושת טיהור וזיכוך,
שלאחריהם הגיעו תובנות והארות: ״את שווה״ ״את ראויה״ , ״את חזקה״ ״הכל אפשרי עבורך״
במסע חשתי שעברתי התמרה ״אלכימיה, נגעתי בכאב, בפצע, בלי להתבייש ובלי לפחד, היישרתי אליו מבט וגיליתי אור גדול בתוכי, חמלה ענקית לדרך שלי…
מידי בוקר אני פותחת בתפילת פתיחת הלב, הגורמת לי להיות במקום של שמחה ותקווה.
תודה לך דניאלה יקרה על מסע משמעותי ומעורר השראה שחוויתי איתך דרך סיפור חייך.
